וירסין 334

תרכיב מומת נגד מחלת הניוקסל, הברונכיטיס המדבקת וגמבורו בתרנגולות

מחולל מחלת הניוקסל: נגיף Paramyxo. ידוע סרוטיפ אחד בלבד, אך קיימים מגוון נגיפים שאלימותם שונה. נהוג לסווגם כ: לנטוגנים (חסרי אלימות כמעט), מזוגנים (בעלי אלימות בינונית) וולוגנים (זנים אלימים).

אופן הפצת המחלה: נגיף הניוקסל הינו נגיף מדבק ביותר. הפצת הנגיף בין העופות מתרחשת ע"י הפרשותיהם. העברת הנגיף בין חוות מתרחשת באמצעות אנשים, ציוד נגוע, עופות ובאוויר.

זמן דגירה: בין 3 ל- 6 ימים.

בעלי כנף רגישים: תרנגולות, תרנגולי הודו, יענים ומגוון גדול של בעלי כנף אחרים רגישים להדבקה בנגיף זה. עופות מים נחשבים יחסית עמידים למחלה, אך בשנים האחרונות המחלה דווחה בישראל גם בשלוחה זו.
מופע קליני-פתולוגי: מחלת הניוקסל גורמת לתחלואה ותמותה גבוהה בקרב עופות. המחלה יכולה להופיע במגוון תופעות קליניות: תופעות נשימתיות, תופעות עצביות ותופעה המאופיינת בפגיעה במערכת העיכול. יתכנו מופעים משולבים של קשיי נשימה מלווים בהפרעות עצביות מרכזיות כגון "סיבובי ראש" ושיתוק. במטילות תתכן ירידה בהטלה של 30% עד 50% ויותר.

מופע קליני-פתולוגי: מחלת הניוקסל גורמת לתחלואה ותמותה גבוהה בקרב עופות. המחלה יכולה להופיע במגוון תופעות קליניות: תופעות נשימתיות, תופעות עצביות ותופעה המאופיינת בפגיעה במערכת העיכול. יתכנו מופעים משולבים של קשיי נשימה מלווים בהפרעות עצביות מרכזיות כגון "סיבובי ראש" ושיתוק. במטילות תתכן ירידה בהטלה של 30% עד 50% ויותר. חזרה לרמות הטלה נורמאליות תתכן לאחר 3-2 שבועות. פגיעה באיכות הקליפה עשויה להמשך גם לאחר חזרה לשיעורי הטלה נורמאלים.

טיפול ומניעה: מניעת המחלה מתבססת על תוכנית חיסונים קפדנית, הכוללת תרכיבים חיים ותרכיבים מומתים. במדינת ישראל, חיסון הניוקסל הוא חיסון חובה וקיימות הוראות חיסון ברורות המתוות את תוכנית החיסון לכל שלוחה ושלוחה.

מחולל מחלת הברונכיטיס המדבקת: נגיף Coronavirus.

אופן הפצת המחלה: נגיף הברונכיטיס המדבקת, הינו נגיף מדבק ביותר העובר מעוף לעוף במהירות רבה עד כדי נגיעות של 100%. הנגיף יכול לעבור באוויר גם מרחקים גדולים ולהדביק חוות שכנות.

זמן דגירה: בין 1 ל- 3 ימים.

בעלי כנף רגישים: תרנגולות.

מופע קליני-פתולוגי: מחלה מדבקת ביותר של מערכת הנשימה. נגיף הברונכיטיס פוגע במגוון רקמות תוך ביטוי קליני-פתולוגי מגוון. מחלת הברונכיטיס המדבקת יכולה לבוא לידי ביטוי כמחלה נשימתית, כלייתית וכן פגיעה במערכת הרביה בלהקות הטלה.

טיפול ומניעה: חיסונים חיים ומומתים. בשל יכולת הנגיף להשתנות בתכיפות, אי התאמה בין התרכיבים לזני השדה יכולה להביא לשיעור הגנה נמוך והתפרצויות של המחלה גם בלהקות מחוסנות.

מחולל מחלת הגמבורו: נגיף Birnavirus. הנגיף מתאפיין בעמידות גבוהה בתנאי סביבה קיצוניים ולחומרי חיטוי.
אופן הפצת המחלה: נגיף הגמבורו, הינו מדבק ביותר ומתפשט במהירות בין עוף לעוף באמצעות ההפרשות. אנשים, ציוד ורכבים הם דרכי ההעברה העיקריות של הנגיף מחווה לחווה.

אופן הפצת המחלה: נגיף הגמבורו, הינו מדבק ביותר ומתפשט במהירות בין עוף לעוף באמצעות ההפרשות. אנשים, ציוד ורכבים הם דרכי ההעברה העיקריות של הנגיף מחווה לחווה.

זמן דגירה: 3 ימים.

בעלי כנף רגישים: תרנגולות.

מופע קליני-פתולוגי: המופע הקליני נחלק לשתי צורות עיקריות. צורה תת-קלינית: בצורהזו, הנגיף פוגע בלהקה 10-7 ימים הראשונים לחייה וגורם לניוון הבורסה ע"ש פבריציוס. ניוון זה פוגע במערכת החיסונית של העוף דבר המונע מהלהקה להתמודד ביעילות עם גורמים מדבקים אחרים. התוצאה: "להקת קטסטרופה" אשר עשויה להסתבך בזיהומים שונים וביצועיה המקצועיים ירודים. הצורה הקלינית: הנגיף פוגע בלהקה בגיל 3 שבועות ואילך. הסימנים הקליניים כוללים רביצה, לעיתים עם רגליים משוכות לאחור, רעד, לשלשת לבנה ותמותה. מהלך המחלה הוא בד"כ 7-6 ימים, כאשר שיא התמותה נרשם ביום השלישי למחלה. שיעור התמותה נע בין 2% ל- 8% אך יכול גם להגיע לשיעורים גבוהים יותר (בד"כ בקווים הגנטים הקלים).

טיפול ומניעה: מניעת הצורה התת-קליני של מחלת הגמבורו מתבססת על חיסון להקות הרביה, במטרה להקנות רמת נוגדנים אימהיים גבוהה, המגנה על הצאצאים בשבועות הראשונים לחייהם. תרכיבים חיים ומומתים משמשים למניעת המופע הקליני של המחלה.