וירסין 539

תרכיב נגד מחלת הניוקסל, ברונכיטיס מדבקת, גמבורו וריאו בתרנגולות
חיסון תרנגולות נגד מחלת הניוקסל, הברונכיטיס המדבקת, גמבורו ודלקת פרקים/גידים, הנגרמת ע"י נגיף ריאו (Reo)

מחולל מחלת הניוקסל: נגיף Paramyxo.

אופן הפצת המחלה: נגיף הניוקסל הינו נגיף מדבק ביותר. הפצת הנגיף בין העופות מתרחשת ע"י הפרשותיהם. העברת הנגיף בין חוות מתרחשת באמצעות אנשים, ציוד נגוע, עופות ובאוויר.

זמן דגירה: בין 3 ל- 6 ימים.

בעלי כנף רגישים: תרנגולות, תרנגולי הודו, יענים ומגוון גדול של בעלי כנף אחרים.

מופע קליני-פתולוגי: מחלת הניוקסל גורמת לתחלואה ותמותה גבוהה בקרב עופות. המחלה יכולה להופיע במגוון תופעות קליניות: תופעות נשימתיות, תופעות עצביות ותופעה המאופיינת בפגיעה במערכת העיכול. במטילות תתכן ירידה בהטלה של 30% עד 50% ויותר.

טיפול ומניעה: מניעת המחלה מתבססת על תוכנית חיסונים קפדנית, הכוללת תרכיבים חיים ותרכיבים מומתים. במדינת ישראל, חיסון הניוקסל הוא חיסון חובה וקיימות הוראות חיסון ברורות המתוות את תוכנית החיסון לכל שלוחה ושלוחה.

מחולל מחלת הברונכיטיס המדבקת: נגיף Coronavirus.

אופן הפצת המחלה: נגיף הברונכיטיס המדבקת, הינו נגיף מדבק ביותר העובר מעוף לעוף במהירות רבה עד כדי נגיעות של 100%. הנגיף יכול לעבור באוויר גם מרחקים גדולים ולהדביק חוות שכנות.

זמן דגירה: בין 1 ל- 3 ימים.

בעלי כנף רגישים: תרנגולות.

מופע קליני-פתולוגי: מחלה מדבקת ביותר של מערכת הנשימה. נגיף הברונכיטיס פוגע במגוון רקמות תוך ביטוי קליני-פתולוגי מגוון. מחלת הברונכיטיס המדבקת יכולה לבוא לידי ביטוי כמחלה נשימתית, כלייתית וכן פגיעה במערכת הרביה בלהקות הטלה.

טיפול ומניעה: חיסונים חיים ומומתים.

מחולל מחלת הגמבורו: נגיף Birnavirus.

אופן הפצת המחלה: נגיף הגמבורו, הינו מדבק ביותר ומתפשט במהירות בין עוף לעוף באמצעות ההפרשות. אנשים, ציוד ורכבים הם דרכי ההעברה העיקריות של הנגיף מחווה לחווה.

זמן דגירה: 3 ימים.

בעלי כנף רגישים: תרנגולות.

מופע קליני-פתולוגי: המופע הקליני נחלק לשתי צורות עיקריות. צורה תת-קלינית: בצורהזו, הנגיף פוגע בלהקה 10-7 ימים הראשונים לחייה וגורם לניוון הבורסה ע"ש פבריציוס. ניוון זה פוגע במערכת החיסונית של העוף דבר המונע מהלהקה להתמודד ביעילות עם גורמים מדבקים אחרים. התוצאה: "להקת קטסטרופה" אשר עשויה להסתבך בזיהומים שונים וביצועיה המקצועיים ירודים. הצורה הקלינית: הנגיף פוגע בלהקה בגיל 3 שבועות ואילך. הסימנים הקליניים כוללים רביצה, לעיתים עם רגליים משוכות לאחור, רעד, לשלשת לבנה ותמותה. מהלך המחלה הוא בד"כ 7-6 ימים, כאשר שיא התמותה נרשם ביום השלישי למחלה. שיעור התמותה נע בין 2% ל- 8% אך יכול גם להגיע לשיעורים גבוהים יותר (בד"כ בקווים הגנטים הקלים).

טיפול ומניעה: השימוש בתרכיב זה בלהקות הרבייה נעשה במטרה להקנות רמת נוגדנים אימהיים גבוהה, המגנה על הצאצאים בשבועות הראשונים לחייהם.

מחולל המחלה: נגיף Reo.

אופן הפצת המחלה: הנגיף מופץ בין עוף לעוף באמצעות הלשלשת (העברה אופקית). העברה דרך הביצה (העברה אנכית) מהווה דרך העברה בולטת בין להקות הרביה לצאצאים.

זמן דגירה: שונה בהתאם לסוג העוף, הגיל, זן הנגיף, דרך ההדבקה והוא נע בין מספר ימים לשבועות אחדים.

בעלי כנף רגישים: תרנגולות, תרנגולי הודו ופסיונים.

מופע קליני-פתולוגי: בעופות רביה כבדה המחלה מאובחנת בד"כ בגיל 10-6 שבועות. בעופות מבחינים בקשיי הליכה, נפיחות באזור הגידים והפרקים. במקרים קיצוניים תיתכן אף קריעה של הגידים. לעיתים ההדבקה מסתבכת בזיהומים משניים, בד"כ סטאפילוקוקוס. בעופות פיטום, ההדבקה בנגיף הריאו גורמת לפסילת כשרות נרחבת במשחטה ומסבה נזק כלכלי כבד למשקי הפטם.

טיפול ומניעה: חיסון להקות הרביה בתרכיב חי ומומת במהלך הגידול במטרה למנוע הדבקה של להקת הרביה והפצת הנגיף לצאצאים.

נגיפי ריאו בעופות נפוצים מאד ועיקרם אינו פתוגני כלל. הביטוי הקליני החשוב ביותר של נגיפי הריאו בעופות הוא דלקת פרקים / גידים. נגיפי ריאו מעורבים בפתולוגיות שונות כגון תסמונת הניוון המדבק, נמק ראש פמור וידוע גם כגורם מדכא מערכת החיסון.